מה אומרים עלינו הרגשות שלנו

חלק מלהיות אדם זה להרגיש טוב ולעיתים פחות טוב. לא נחסוך מילדינו גם את השיתוף ברגשותינו, גם הקשים, כך נלמד אותם לזהות את הרגש ולשתף בו

לאורך חיינו אנו חווים רצף של רגשות ונאלצים להתמודד עם רגשות של אחרים. יש חשיבות רבה לכך שנבין מה עומד מאחורי עולם הרגשות שלנו, כיצד אנו משפיעים על הרגשות של האנשים סביבנו וכיצד אנו משתפים את משפחתנו בעולם הרגשי שלנו.

לפי הגישה הטיפולית האדלריאנית, כל מעשיו של האדם הם הליכה לקראת מטרת יחידה - להרגיש תחושת שייכות. תחושת השייכות היא המדד למימוש עצמי בחיים. אדם שחש שייכות פותח לעצמו אפשרות לפעילות בשלושת מעגלי החיים: מעגל העבודה, מעגל המשפחה-זוגיות והמעגל החברתי. כאשר ילדינו הבוגרים מממשים את עצמם בשלושת מעגלים אלו, סימן שהגיעו להיות מבוגרים התורמים לחברה.

מודעות לרגשות כמפתח לחיים

תפיסה של אדלר גורסת, כי הרגשות שלנו קשורים באופן הדוק לתחושת הערך העצמי. רגשות חיוביים מקרבים אותנו לחברה ורגשות שליליים מרחיקים אותנו מאחרים ומהשתתפות באינטרס החברתי. השאלה שאנו צריכים לשאול את עצמנו היא: האם אנו משתמשים ברגשות שלנו באופן חיובי או שלילי, האם רגשות כעס מובילים אותנו לעשייה למען החברה או לפגיעה באחרים.

חלק מלהיות אדם זה להרגיש טוב ולעיתים פחות טוב. לא נחסוך מילדינו גם את השיתוף ברגשותינו, גם הקשים, כך נלמד אותם לזהות את הרגש ולשתף בו.

על החשיבות של התייחסות לרגשות שלנו מצביעים גם מחקרים המראים שנטייה להתמכרות (סמים, אלכוהול, קניות, אוכל, הימורים ועוד) קשורה לרוב לפרופיל אישי שבו עולם הרגש סגור. לעתים קרובות, מתמכרים לא מודעים למה הם מרגישים, הם חשים מצוקה ונוהגים לפתור את הכאב שמלווה אותם בדרך הרסנית.

להרגיש רצוי ומשמעותי

שלומית וחן (שמות בדויים), הם בני זוג בשנות הארבעים שלהם המתגוררים באחד המושבים באזור ולהם שני ילדים בגילאים 16-18.

הם הגיעו לטיפול זוגי והקושי המרכזי שהעלו בפגישות הוא הכעס שיש להם זה על זו ולהיפך. לאחר סבב ראשוני של פגישות משותפות החל השלב שבו אני פוגשת כל אחד מהם בנפרד. מפגשים נפרדים נועדו לכך שכל אחד מבני הזוג ירגיש חופשי לומר דברים שלא היו אומר בנוכחות בן הזוג וגם כדי שאני אוכל לומר דברים שחשובים לתהליך מבלי שאחד מבני הזוג ישתמש בדבריי כנגד השני.

בפגישה עם שלומית היא אמרה: "חן נוהג לצאת המון עם חברים שונים בערבים, זה מאד כואב לי כי אני מרגישה לבד, אני מאד אוהבת לצאת, החברות שלי לא פנויות, אנחנו נפגשות אחת לחודש בערך וזה לא מספיק לי, הייתי רוצה שלחן יהיה חשוב לבלות גם איתי".

שיתפתי את שלומית בכך שאני מבינה את המצוקה שלה והצעתי לה “בואי נחשוב ביחד מה את יכולה לומר לחן בעניין?". שלומית השיבה: "אומר לו שהיציאות שלו עם חברים הן על חשבוני".

הצעתי לשלומית לנסות לנסח את האמירה אחרת מבלי להתייחס לחן, אלא לדבר על הרגשות והצרכים שלה. שלומית ניסחה מחדש: "אני מרגישה שהייתי רוצה לבלות אתך יותר, חסרה לי חברתך, מתי נראה לך מתאים שנצא לבילוי משותף?".

בניסוח הזה, שלומית אומרת לחן באופן מכבד ולא מאשים, למה היא זקוקה. היא נמנעת מהתחשבנות, היא מתמקדת בצרכים שלה ומציגה אותם לחן ללא האשמה.

בניסוח זה של הדברים, לחן יש מרחב גדול יותר לחוש רצוי ומשמעותי עבור שלומית, ולהערכתי, יש סיכוי רב יותר שהוא ייענה ברצון לבקשה לבילוי משותף.

מכאן אנו לומדים שהאופן שבו אנו בוחרים לומר את הדברים מאד חשוב ומשמעותי לאופן שבו הצד השני יבין זאת.

כיצד להבין את הרגשות

כעס: מטרתו של הכעס היא להסיר מכשולים מהדרך. כלומר אדם שרוצה לכפות את דעתו על האחר ישתמש בכעס. הנחת היסוד העומדת בבסיס הדברים היא: "דברים בעולם צריכים להתנהל כפי שאני רוצה". מאחורי הכעס נמצאת המחשבה: "מגיע לי משהו שלא קיבלתי". לאנשים סביב הכעס אומר: "תזהרו ממני ותעשו מה שאני רוצה". הרבה פעמים אנשים כועסים יאשימו את האחרים: "הם לא בסדר, הם הוציאו אותי מדעתי". הכעס נועד לשרת את מטרת הכועס.

עלבון: מאחוריו עומדת הגישה: "אני רגישה, עליכם לעודד אותי ולהבין אותי". האדם הנעלב מרוויח הרבה מאד מכך שהוא מפגין חולשה ורגישות וכעת על הסביבה להתחשב בו.

בושה: מה שעומד מאחורי הרגש הזה הוא חוסר קבלה עצמית, תחושה שאני לא מספיק טוב, המסר החברתי: "תשמרו ממני מרחק". התחושה היא: "רק אם הייתי (כך וכך)...החיים שלי היו נפלאים".

קינאה: הרצון שיהיה לי משהו שיש לאחרים. התחושה היא שהמצב הקיים לא הוגן, שאין שוויון שהיה אמור להיות, שאני פחות מאחרים. זהו רגש שפחות משתפים בו. הנטייה היא להחביא את הרגש הזה. קינאה מובילה לביקורת ולרכילות על אלה שאני מקנא בהם. לדוגמא: "הוא ממש לא ראוי לקידום שקיבל", בניסיון להמעיט בערך של מי שמקנאים בו. מושא הקנאה הופך למי שמכתיב את הרגש שלנו, ומקבעת את תחושת הסבל התמידית שגם לי מגיע.