איך לחיות במצבים של חוסר ודאות?

אנחנו נמצאים בסיומו של החופש הגדול, ההורים נמצאים בציפייה גדולה לחזרה לשגרה, על הקצה מבחינת הכוחות הנפשיים והפיסיים שלהם. התלמידים בהתרגשות לקראת השנה החדשה וברקע קיים איום השביתה, המצב הזה שאיננו יודעים בוודאות האם תיפתח השנה או לא, לחלק גדול מאתנו מאד קשה.

לא כולנו מאומנים בלהחזיק את חוסר הודאות, החיים מזמנים לנו המון מצבים כאלה, החל ממצבים יחסית פשוטים שבהם: קמתי בבוקר תכננתי מה אני הולכת לעשות היום והרכב לא נידלק. עד למצבים קשים שבהם אנחנו צריכים לחכות לתשובה רפואית בעקבות בדיקות שערכנו, מצבים כגון אלה מעוררים בנו חרדה רבה.

רצוי וכדאי שנאמן את הילדים שלנו במצבים כאלה, על מנת שיהיו מוכנים למצבים שהחיים מזמנים לכולם.

רובינו מכורים לשליטה, חיזוי, ניבוי, ניהול סיכונים, נתונים מתעדכנים, כל הזמן.

אבל מה לעשות שבחיים אין תעודת ביטוח לשום דבר וההשפעה שלנו על המציאות מוגבלת למדי. החיים מלאים באי וודאות. כבני אדם, אנו מתכננים את חיינו ואת לוחות הזמנים שלנו הכי טוב שאנחנו יכולים, אבל כמה שנתכנן ,אף אחד לא באמת יודע מה יקרה בהמשך. מגפת הקורונה לדוגמא אילצה אותנו להתמודד עם הרבה מצבים של חוסר ודאות.

לעתים קרובות המצג הרגשי יכול להתבטא באי שקט לא ברור, שנגזר מרגישות לשינויים

מה שיכול להקל, זה תיאור מפורט אודות חוסר הוודאות והחשש מהשינוי בתוכניות.

יש אנשים הסובלים/ות מהפרעת חרדה מוכללת הם מרגישים כל הזמן דאגה כרונית, מוגזמת, שאינה נשלטת ביחס להרבה בעיות של היומיום, וכשמצב של חוסר ודאות מוצא פתרון, מיד תגיע חרדה מדבר אחר, מעין התמכרות לדאגה תמידית. ברור שמצב כזה מוריד באופן משמעותי את איכות החיים של האדם וגורם לתחושת עייפות מתמדת.

אז מה ניתן לעשות כדי להקל על המצב?

בחדר הטיפולים ראשית ניתן שם למה שחווה המטופל, נתינת ההגדרה לאנשים כאלה מחזירה את השליטה לחיים ומפחיתה את החרדה.

הדבר שקורה עם מטופלים מסוג זה, כשהם נמצאים בחוסר ודאות המחשבות שלהם יובילו אותם למצבים השליליים ביותר שיכולים להיות. לדוגמא: יעל (שם בדוי) בת 37 נשואה +3 ילדים צעירים. מטופלת שסובלת מחרדה תמידית, חיכתה לתוצאות של ממוגראפיה (בדיקת שד), אכן מצב לא פשוט ומעורר חרדה, אך לא כל אחד היה חושב כמוה, המחשבות האוטומטיות שעלו אצלה הן: שהיא בוודאות חולה, כי יש לה כאבים בשד, שתצטרך לעבור כריתת שד, שתצטרך טיפולים כימותרפיים שיאלצו אותה להתמודד עם נשירת שיער וכו'. ברור שלא הצליחה להירדם בלילות, רמת התפקוד שלה ירדה, היה לה חוסר תאבון ובעיות בריכוז.

עבדנו ביחד על אפשרויות נוספות, שכלל לא עלו בדעתה, לאט לאט ראיתי בשפת הגוף שלה תחושה של רפיון וירידה בחרדה, כשאנחנו בחרדה, אנחנו נכנסים למצב הישרדותי שבו כל הגוף נכנס להתכווצות לקראת ההתמודדות שבאה עלינו.

השלב הבא היה לשוחח על הכוחות שלה להתמודד אם תגיע מציאות לא פשוטה, ומעגלי התמיכה שיצרה לעצמה בחיים. יעל התחילה לחוש תחושות מיטיבות יותר ולהרגע. בסופו של דבר הגיעו תוצאות הבדיקה ויעל בריאה לחלוטין. תחשבו כמה אנרגיה היא השקיעה בדאגה, ללא שום צורך. אנשים מהסוג של יעל גם נוהגים להיכנס לגוגל ולבדוק המון מידע שנותן להם תחושת שליטה במצב, הדברים שמגלים שם תמיד יעוררו חרדה גדולה יותר.

לרוב האנשים יש מערכת אמונות שמתוכה הם רואים חוסר ודאות כמשהו מלחיץ, לא הוגן ואפילו מכעיס, שצריך להימנע ממנו. כדי להתרחק מהמחשבות האלה, צריך להבין שהן רק מחשבות, ואינן בהכרח מציאות,.

כשמתרגלים התעלמות של מחשבות כאלה ומאפשרים להן להמשיך הלאה ללא תגובה מתנגדת, החרדה פוחתת.

להישאר ב ״כאן ועכשיו״

קבלה ושינוי בפגישות טיפוליות, היא דרך מצוינת לנהל את החרדה מחוסר ודאות, ובסוף התהליך הן יכולות להוביל לאיכות חיים פחות עייפות ואפילו רוגע..

אפשר לעשות את זה על ידי תרגול מיינדפולנס, כמו נשימה קשובה, שעוזרת להישאר ברגע הנוכחי, תוך התבוננות, תיאור והשתתפות, או במדיטציה שמלמדת איך להשקיט את המוח

המפתח לניהול הפחד הוא ללמוד לחיות עם חוסר ודאות במקום להימנע ממנו.

מאחלת לכולנו חזרה רגועה לשגרה.