כיצד הפרפקציוניזם מכשיל אותנו

כשהיא ממררת בבכי, סיפרה שלומית על השאיפות הגבוהות שלה מעצמה, על תחושות האכזבה התמידית מההישגים שלה, ועל המחיר שהיא משלמת בעקבות נטייתה ל"פרפקציוניזם".

התחום שבו היא עוסקת ונהנית לעבוד בסביבה שקטה המאפשרת לה להתרכז. היא משתפת אותי באירוע אותו היא חווה לעתים במהלך עבודתה: היא מכינה עוגה, עובדת על העיצוב שלה במשך שעות, אך לאחר עבודה ממושכת היא חווה אכזבה קשה מהתוצאה, משליכה את העוגה לפח בזעם ובתסכול ומתחילה הכול מהתחלה.

מהו פרפקציוניזם

פרפקציוניזם היא נטייה אישיותית להציב לעצמנו סטנדרטים בלתי אפשריים, או להאמין שאנחנו חייבים לעמוד בציפיות הגבוהות של אחרים כלפינו.

הבעיה עם פרפקציוניזם מתחילה, לרוב, כאשר הצורך הבריא בהצלחה ובהישגים אישיים הופך לצורך ב"שלמות”, שהיא מטבע הדברים, בלתי ניתנת להשגה.

אנשים השואפים ל"שלמות”, הם אנשים שאיכות חייהם ירודה מאד. הם אחוזים בתפיסה שהצלחה מתבטאת בכך שהדברים צריכים להיות מושלמים מכל הבחינות.

במקרה של שלומית, העוגה חייבת להיות "מושלמת" מכל הבחינות ולשם כך היא חוזרת ובודקת אותה מכל הכיוונים, בדיקה מדוקדקת ומקיפה, ירידה לפרטים הקטנים ביותר אשר מטבע הדברים, לרוב, מביאה להודאה בכך שהעוגה איננה "מושלמת" ולכן דינה הוא להיות מושלכת לפח.

העיסוק של "הפרפקציוניסטים" בניסיון להשיג "שלמות" גוזל מהם אנרגיות מרובות ונוטה להציף בהם רגשות שליליים הקשורים להערכה עצמית, ובהם תחושות בושה ואשמה.

ביקורת מוגזמת

לעיתים קרובות, “הפרפקציוניסטים" מדמיינים כי "האני הפגום" שלהם חשוף לראווה בפני אחרים. הם נוטים לעיסוק בלתי פוסק ב"מה חושבים עלי?”, “איך רואים אותי?", “איך מעריכים אותי?”, וכיו"ב.

למעשה, לא משנה כמה הם השיגו, הם ירגישו שהם היו צריכים לעשות יותר. ולכן, עשויים להגיב בבושה להישגיהם, לצד תחושה שהם לא שווים וחסרי יכולת.

בשל הנטייה שלהם לביקורת עצמית מוגזמת, אנשים עם פרפקציוניזם מתמקדים שוב ושוב בפגמים שלהם, כשהם מעצימים אותם והופכים אותם לעיקר. לרוב הם נוטים לבטל את מה שעשו בעבר, ולעסוק בשאלה מדוע לא פעלו אחרת? מכאן שיש להם נטייה לתחושת אשמה הכוללת מתח וחרטה, שעשויה להניע אותם להתנצל בפני אחרים או לפצות אותם, לעתים כשה”קורבן” כלל לא יודע על ה”עוול” שנעשה לו.

לטעות זה אנושי

בחדר הטיפול הצגתי בפני שלומית את הנתונים שכל אחד מאתנו יודע: במציאות של כדור הארץ לא ניתן להיות מושלם, רק אלוהים לא טועה, הטעויות הן חלק מהיותנו אנושיים, לטעות לא מצביע על נחיתות, טעות של מישהו אחר אינה הוכחה לעליונות שלך, כל אלה תובנות הנובעות מהמציאות של החיים האנושיים.

יותר מכך, יש להבין ולהפנים שטעויות וכישלונות הם לא רק חלק מהטבע שלנו, אלא גם הכלי היעיל ביותר לצמיחה והתפתחות. כאשר מבינים שכולנו גדלים מתוך הטעויות שעשינו – היחס לטעות מתרכך ומשתנה. זה לא אומר שכיף לטעות אלא שטעויות הם חלק בלתי נפרד מהחיים של כל אחד ואחד מאתנו.

מי שבוחרים להתבצר בדרישה הבלתי מתפשרת ל"פרפקציוניזם" ועסוקים באובססיביות בביקורת עצמית על כך ש"אינם מושלמים", הם מי, שאולי, מחפשים תירוץ לא לקחת אחריות על הטעויות שלהם, ללמוד ולהשתפר.

קשיים ולחץ

"הפרפקציוניסטים" נוטים להציב סטנדרטים גבוהים המלווים במחשבות שליליות ובביקורת עצמית. אנשים אלו חווים לחץ, קשיים בעבודה, בזוגיות וביחסים הבינאישיים.

את הטיפול במקרים אלה נקדיש להפנמה של התובנה כי האדם הוא טוב כפי שהוא, וככזה יש לו מקום בטוח ומשמעותי בכל תחומי החיים. תחושת הערך העצמי היא חלק מרכזי מתחושת השייכות של כל אדם, והיא אבן יסוד בתפיסה של תחושת שוויון ערך גם לזולת, ומכאן ליחסי אנוש תקינים.

במהלך הטיפול של שלומית, בחנו יחדיו זיכרונות מחוויות מוקדמות, במיוחד זיכרונות רגשיים של חום וביטחון לעומת איום ובושה, קידמנו מחשבות על חמלה עצמית, ועבדנו על מיתון של הנטייה לביקורת עצמית מוגזמת. אט-אט החלה שלומית לדווח כי היא פחות עצובה, וכי יש לה יותר אנרגיות ללקיחת יוזמה ולגילוי אקטיביות.