המחיר שמשלמים על "רגשי עליונות"

ילדים במשפחה עם "רגשי עליונות" מתחנכים לחוסר שייכות וייטו לתחושה של "אני שווה יותר מאחרים", בלי שקיים מודל מעשי לשייכות חיובית

גל (שם בדוי), בת 28, רווקה, עורכת דין שכירה, גרה בדירה שכורה עם שותפה באחד המושבים ב"מטה יהודה", שיתפה אותי באחת הפגישות בינינו כי בילדותה מעולם לא חשה מיוחדת, משמעותית. היא סיפרה כי הרגישה לא נחוצה, לא שייכת למשפחתה, משהו בה לא זוכה לתשומת לב ובעיקר שאף אחד לא רואה אותה. והיא חיה בתחושה שהיא שקופה בעוד שהיא חשה שאנשים אחרים הם משמעותיים ומיוחדים.

הסתכלתי לגל בעיניים ואמרתי: "היה לך מאד לא פשוט בילדות", הדמעות הציפו את עיניה, והיא השיבה: "לגמרי".

גל תיארה תחושה מתמשכת שבו היא חשה שקופה. תחושות אלו של חוסר תחושת ערך במשפחה יתרחשו לרוב במשפחות בהן מודגשת תחושה של "מיוחדות" ושל "משמעות".

רגשי עליונות

אלפרד אדלר היה הראשון שהשתמש במונח "רגשי עליונות". הוא זיהה שהורים הנושאים רגשי נחיתות, נוטים לטפח בעצמם תחושות של התנשאות על "אחרים" ולבדל את עצמם מהסביבה שבה הם חיים. הוא כינה את התופעה הזאת "פיצוי יתר".

במשפחות בעלות "רגשי עליונות" נשמעות אמירות כגון: "במשפחה שלנו לא מתעסקים בחומריות - מי שעסוק בקניות כל הזמן הוא לא מאושר", או, "המשפחה שלנו היא מיוחסת, אנחנו צאצאים של הרב קוק". במשפחה כזאת אם אתה לא "שווה יותר" אתה לא שווה בכלל.

ד"ר נירה כפיר בספרה "אסטרטגיות חיים", טוענת שילדים הגדלים במשפחות שבהן מודגש כי יש "אליטות" ויש "סתם", יש כאלה ששווים "יותר" ויש כאלה ששווים "פחות", ייטו לתחושה של חוסר שייכות ושל חוסר ערך עצמי.

ילדים במשפחה שרואה עצמה כ"שווה יותר" בתוך הקהילה, מתחנכים לחוסר שייכות. למשל, במשפחה שחיה בשכונת עוני ומשדרת לילדים שזה זמני ושאנחנו "לא כמו שאר השכנים", יספגו הילדים אווירה שתשפיע על האנרגיה האישיותית שלהם, והם ייטו לתחושה של "אני שונה מאחרים", בלי שקיים מודל מעשי לשייכות חיובית.

פיצוי יתר

כמי שגדלה כילדה במשפחה בעלת "עליונות רגשית" לגל הבוגרת יהיה צורך בחתירה מתמדת למשמעות, להתעלות על עצמה, להשיג יותר מאחרים, לעבוד יותר טוב, ללמוד יותר, להצטיין בכל דבר שהיא עושה, להתאמץ להיות יותר מאחרים.

בשל תחושת הנחיתות שנצרבה בה בילדותה, גל שואפת לא להיות כמו כולם אלא "יותר" מאחרים בכל תחום. בתאוריה האדלריאנית זה מכונה "פיצוי יתר" - מי שחש נחות לא יסתפק בלהיות כמו כולם אלא מחליט, באופן לא מודע, להיות טוב יותר מאחרים.

לרוב, בבתים כמו של גל, דמות האם לא קיבלה משמעות מספקת בעולם, והיא מתקשה לתת תחושת משמעות לילדיה. האם יכולה להיות מסורה, לדאוג לכל הצרכים הבסיסיים, לטפל בחום, לעבוד קשה, לחסוך עד להקרבה עצמית, אולם דבר אחד נבצר ממנה: היא כל כך עסוקה במשמעות החיים שלה עד שאין ביכולתה להעניק משמעות לילדיה.

הילדים מהסוג של גל צומחים להיות בוגרים אינטליגנטים ומפוכחים, כי למרות שכל הצרכים הפיסיים שלהם התמלאו הם חשים חסך והזנחה רגשיים.

הצורך להיות מיוחד ו"יותר מאחרים" הוא הפוך לתחושת שייכות. הילד המחפש שייכות, יתייחס בעיקר לקבוצת הסמכות, שאותה הוא רוצה לחקות, ולהיות מתוגמל על ידה. כאשר הוא דורש מעצמו להיות "יותר" הוא לעולם לא יהיה מרוצה מהישגיו.

ילד שמרגיש "שקוף" יעבור בבגרותו שני תהליכים: האחד - הוא יתרגל למצבו, ויעדיף להמשיך להיות לא מורגש ואנונימי, והשני - הוא יפצה את עצמו תמיד בתחומים מסוימים, שבהם יהיה משמעותי, תורם, בולט ומיוחד.

עם זאת, תגובת העולם לא תשנה את תחושת ה"לא מורגש" שחשים ילדים אלה. הדרישה לתחושת ה"יותר" היא אקטיבית ובלתי נגמרת.

המחירים שמשלמים

האדם שחש תחושת "רגשי עליונות" נמצא תמיד בעומס, בעייפות, בתחושה של אחריות יתר. אי הזדקקות לזולת הופכת להיות דרך חיים. לתחושתם הם נותנים תמיד יותר ממה שהם מקבלים. זה יכול לבוא לידי ביטוי בכאבי גב.

לאדם כזה יש תחושה עמוקה שלאף אחד לא באמת אכפת ממנו. יש כאן קונפליקט: מצד אחד אדם המחפש מהזולת ל"ראות אותו", אך מצד שני, הוא לא נזקק לזולת עצמו. זה מוביל לתחושת בדידות גדולה.

אנשים בעלי "רגשי עליונות" לא יחושו רוגע, נינוחות, יכולת ריכוז במה שהם עושים עכשיו, יכולת למצות את הרגע, או יכולת להתפקע מצחוק, משום שהם עסוקים כל הזמן באך הם מצליחים לשמר את ה"יתרון" שלהם על אחרים. אלא אם כן הוא בוחר כמו גל, להיות במודעות ולעבור תהליך רגשי לשיפור איכות חייו.

תחושת שייכות

תחושת שייכות היא כמו אוויר לנשימה. אדם שמרגיש שייך תורם לקבוצה ממקום של שוויון. כדי להרגיש עליונות דרושים התבוננות בקבוצה המקיפה אותנו, זיהוי המכנה המשותף של האחרים, והדגשת השוני שלנו.

אנשים בעלי "רגשי עליונות" יפנו לטיפול, כאשר הם יחושו עומס רב, עייפות, או תחושה שהם נותנים ונותנים ולא מקבלים חזרה. הם חשים בדידות מבלי להבין מדוע ויש צורך לטפח בהם מודעות עצמית. לכל אדם יש את הגרסה שלו לחייו, ובטיפול תשתנה הגרסה של האדם על חייו, הפרשנויות והתפיסות שלו – עד שהמידע החדש יחולל שינוי במרכז לניהול עצמי במוח.

ולסיכום: כולנו נולדנו בצלם אלוהים – אין שווים יותר או שווים פחות.