מדוע כל כך קשה למצוא זוגיות?

"חופשי זה לגמרי לבד", אומר השיר המפורסם של להקת "בנזין" ולעיתים קרובות, הלבד הופך להיות נוח וקשה לוותר על העצמאות

רינת, בת 37, שיתפה אותי במהלך הפגישה הראשונה בקליניקה: "אני לא מצליחה להיות בזוגיות למרות שאני נמצאת באפליקציות להכרות, יוצאת לדייטים, אך שום דבר לא מבשיל לכדי קשר רציני". בתגובה לשאלתי, מדוע הגיעה דווקא עכשיו, היא ענתה: "השעון הביולוגי מתקתק, אני רוצה להקים משפחה ולאחרונה התחלתי להיות בלחץ מזה".

במאמרים שפרסמתי במדור זה בעבר חזרתי והדגשתי את התפיסה שלי, על כך שאדם שלא מצליח להיות בזוגיות כנראה שלא באמת

רוצה זוגיות.

"חופשי זה לגמרי לבד", אומר השיר המפורסם של להקת "בנזין" ולעיתים קרובות, הלבד הופך להיות נוח וקשה לוותר על החופש, על העצמאות, על ההרגלים שאין צורך להסביר אותם לאיש. בזוגיות צריך להתחשב במישהו נוסף ולא לכולנו זה קל.

ד"ר זיווית אברמסון טוענת בהקשר לנשים ש"לא מוצאות זוגיות": "לא פעם המשפחה של אותה רווקה עונה על הצרכים הבסיסיים והאישיים שלה: למשפחה אכפת ממנה, יש מי שאוהב אותה מאוד, היא יכולה להסתמך עליה מבחינה כלכלית, להחליף אינפורמציה בתדירות גבוהה וזה גורם לה להרגיש שהיא לא לבד. למעשה, כמעט אצל כל הנשים שפנו אליי עם אותה התהייה, מצאתי קשר חזק מאוד למשפחת המוצא – לאימא, לאחים או לשני ההורים".

"בתקופה שבה אדם מתבגר, נניח בשנות ה-30-20 לחייו, משימת החיים שלו היא להעביר את מרכז הכובד של הרגשות, החיבור והאחריות שלו ממשפחת המוצא למשפחה החדשה שהוא יוצר", ממשיכה ומסבירה ד"ר אברמסון, "המשימה של ההורים בתקופה הזו היא לשחרר, להרפות, לאפשר לילדים שלהם להבין שהם כבר לא ילדים, להניח להם את האוטונומיה שלהם. עליהם להפסיק לפנק את ילדיהם, ומצד שני גם לא להתערב בחייהם יותר מדי. המשימה של ההורים היא להחזיר את מוקד החיים שלהם לעצמם, להתמקד בזוגיות שלהם, בעבודה אם יש, בתוכניות פנסיה,

בחופש ובחברים".

צעירים וצעירות שההתרחקות שלהם ממשפחת המוצא לא קרתה, יתקשו להיכנס לזוגיות. דוגמא, שאותה אנו מוצאים גם בספרות הקלאסית, הבת המסורה, שמסבירה לעצמה כי היא נשארת עם ההורים המבוגרים שלה כדי לסייע ולתמוך בהם, אך בעצם משתמשת בהסבר הזה כתירוץ להימנע מזוגיות.

ישנם תירוצים נוספים להיעדר של קשר זוגי: אני לא מרוויח/ה מספיק, מי ירצה אותי? אני שמנ/ה מידי, כשארצה תהיה לי זוגיות – אלו הן אמירות שמעידות על דימוי עצמי נמוך ובפועל נועדו כדי להגן על מי שלא נמצא זוגיות.

פעמים רבות, תהיה נטייה בקרב מי שאינם מעוניינים בזוגיות, לבחור בפרטנר שאינו פנוי וזאת כדי לרקוד על שתי החתונות: להיות במעין קשר זוגי אשר בפועל אינו יכול להתממש ולהפוך לזוגיות קבועה על כל המשמעות שכרוכה בה, ודוגמאות כאלה יש לא מעט, והנפוצות שבהן הן: רווק/ה שנמצא בקשר זוגי עם נשוי/אה שמבטיח/ה להתגרש בזמן הקרוב.

דוגמא נוספת: פגשת מישהו בדייט והוא מספר לך שהוא לא בטוח שהוא בשל לזוגיות ואת בכל זאת מתאהבת. למעשה, הרשית לעצמך להתאהב בו, כי הבנת שהוא לא מסכן את העצמאות שלך ויש לך ביטחון שמהקשר הזה לא תצמח זוגיות - את מחזיקה באמ

ונה שעשית כל מה שאת יכולה כדי ליצור זוגיות ושפשוט התאהבת באדם הלא נכון.

לעיתים, כשכבר מתחילה זוגיות, בשל הלחץ הרב שמגיע מצד האישה, שדורשת תשומת לב וזמינות מיידית, בן הזוג חש לחוץ מידי ונסוג אחורה וכך מסתיים הקשר שהתחיל.

יש גם את מי שמגיעים/ות לנושא הזוגיות עם "רשימת מכולת" על מה צריך להיות בבן/בת הזוג המיועדים: הנשים מציבות רף כגון - מהנדס, גבוה, עם חוש הומור, גר בעיר שלי, ממוצא מסוים. ואילו הגברים מציבים רף כגון – שתהיה בלונדינית, חטובה, אקדמאית, ממעמד כלכלי גבוה ועוד.

כמובן שהמציאות היא שאין בן/בת זוג שהם מושלמים, אף אביר על סוס לבן לא ידפוק בדלת, ואף פנטזיה גברית על בלונדינית מהממת שתיפול לזרועותיו לא תתממש. מי שבאמת רוצה זוגיות, צריך לעבוד בזה, להתאמץ, לצאת מאזור הנוחות, לעשות דברים שפחות נעים לו, כגון: לצאת לדייט ביום גשום, עם מישהו שאולי לא הצלחתם לייצר קשר בשיחת הטלפון הראשונה ולא לפסול על הסף.

הבעיה בתקופתנו היא שלכאורה יש שפע של אפשרויות, וק

יימת תחושה, אצל גברים ונשים כאחד, שמחכה לי משהו טוב יותר ולכן לא כדאי לקדם את הקשר הנוכחי. כך מגיע מעגל של הימנעות, של חוסר מחויבות לקשר, המלווה בשפע של תירוצים והסברים אשר נועדו כדי לדחיק את שורש הבעיה – חוסר הרצון להיכנס לקשר מחייב.

לסיכום, מי שבאמת רוצים זוגיות צריכים לחשוב על מה שהם יכולים "לתת" לזוגיות ומה הם מעוניינים לתרום לקשר, ולא להיצמד לרשימת הדרישות של מה הם רוצים לקבל מהקשר.