הדרכים להפחית חרדה קיומית בקרב ילדים

לבדידות כתוצאה מבידוד חברתי מתמשך יש השפעות קשות על הבריאות הפיזית והנפשית, במיוחד על ילדים שזקוקים לסביבה חברתית לצורך התפתחותם

כולנו עוברים תקופה לא פשוטה ומאתגרת מזה כשנתיים. כעת, אנו בעיצומו של הגל החמישי, ושוב רבים נאלצים להיכנס לבידוד, בשל קורונה או בשל חשיפה לחולה מאומת, ההנחיות משתנות באופן תדיר, יש הרבה חוסר ודאות ובתוך המציאות הזו ההורים נדרשים לתפקד.

העובדה שמדובר במגיפה שפוגעת במעגלים נרחבים, דיווחים על חולים שסבלו מסימפטומים קשים וארוכי טווח (חלקם נפטרו), הדיון ציבורי הנרחב סביב המגיפה והוויכוח העז על הצורך בחיסונים מפניה, כל אלה מעצימים את חוסר הוודאות ואת ממדי החרדה בקרב הציבור. החשש של חולים להדביק את בני זוגם, ילדיהם או קרובי משפחה אחרים, הוא מקור נוסף לחרדה ולמצוקה נפשית.

ככל שההתמודדות עם הקורונה נמשכת כך עולה החשיבות של ההבנה, כי גם לבידוד יש השלכות ובצידן תופעות לוואי לא פשוטות. גם אם ולא נדבקתם בנגיף, אבל נאלצתם לשהות בבידוד, אחד או יותר, זה לא אומר שאתם בריאים משום שלבידוד יש השפעות פסיכולוגיות משמעותיות.

מחיר הבידוד

השהות בבידוד גורמת לשלל של תופעות לוואי שונות. במקרים קיצוניים, חולים שהוכנסו לבידוד ממושך סבלו מסימפטומים של פוסט-טראומה.

באחד המחקרים דיווחו יוצאים מבידוד על כך שהסביבה הקרובה התייחסה אליהם באופן שונה מאשר לפני הבידוד: נמנעו מחברתם, חדלו להזמינם לאירועים חברתיים, התייחסו אליהם בפחד ובחשדנות והפנו כלפיהם הערות פוגעות ומשפילות.

עד כמה ההשלכות של הכניסה לבידוד מתעצמות כשאנו חווים תקופה של כאוס, חוסר ודאות ומשבר כלכלי?

משבר קיומי

מצב של מציאות מעורפלת, חוסר ודאות כלכלית ותעסוקתית ובידוד חברתי עלול בהחלט להביא למשבר קיומי עבור חלקים נרחבים באוכלוסייה שנפגעה מהמגפה. ברור שהפסדים כלכליים בגלל כניסה לחל"ת, פיטורים ממקום עבודה או משבר כלכלי אותו חווים עצמאים ובעלי עסקים קטנים הם גורמים מעצימים לחרדה קיומית.

תחושת ביטחון היא צורך הישרדותי-קיומי של האדם. בהיררכיית הצרכים של מאסלו הצורך בביטחון ממוקם מיד אחרי הצורך הביולוגי למזון וחמצן. כשמטה לחמו של אדם נפגע והוא חסר מקורות הכנסה תחושת הביטחון מתערערת. להתערערות זו יש כמובן השלכות חמורות על בריאותו הפיזית והנפשית של הנפגע.

אובדן מקורות הכנסה, מצוקה כלכלית, חוסר ודאות ודאגה מהמגיפה והשלכותיה גורמים למועקה נפשית ומהווים גורמי סיכון לתחלואה פיזית והפרעות פסיכולוגיות ורגשיות, כמו תחושת מתח מתמשך, עצבנות לא אופיינית, דיכאון, שתיית אלכוהול מופרזת וכיו"ב.

פגיעה בזוגיות

אין ספק שההשלכות הנפשיות של בודד/ת שנכנסים לבידוד ממושך הן חמורות הרבה יותר מאשר מי שנמצא בבידוד עם בן/בת זוג או חברים. גם הסיכוי לבדידות חברתית עולה במקרה כזה.

עם זאת, במקרה של נישואי מצוקה (מצב של בעיות רגשיות וקונפליקט מתמשך) הבידוד המשותף והאילוץ להיות זה במחיצת זו במשך 24 שעות ביממה יהפוך את תקופת הבידוד לקשה ביותר. השהייה המאולצת בין כותלי הבית מעצימה את המתח והמריבות בין בני הזוג מבלי האפשרות לקחת "פסק זמן" ו"להתרחק".

שיתוף הילדים

הורים שנמצאים בחרדה קיומית משתדלים לרוב שלא לשתף את הילדים במצוקה שבה הם נמצאים אך מתעלמים מכך שהילדים חשופים להתרחשויות וחשים היטב את המצב. הילדים רואים את הדאגה של הוריהם, את חוסר הסבלנות, את הכעס, את הקושי הכלכלי ואת החשש מהעתיד.

לכן, אני ממליצה להורים לשתף את הילדים במצב שבו הם נמצאים. שיחה כזו יכולה להיות כך: "בגלל משבר הקורונה הרבה אנשים איבדו את מקורות ההכנסה שלהם, ביניהם גם אנחנו. זו תקופה לא קלה, אבל מכיוון שאימא ואבא הם אנשים חרוצים, אנחנו בטוחים שמדובר במצב זמני. יש לנו משפחה מאוחדת וביחד נתגבר על הקשיים".

כדאי לזכור: במשפחות שבהן ההורים בוחרים לא לשתף את הילדים במצב, הילדים מדמיינים מצב קשה בהרבה מן המציאות.

קשר רציף

בידוד חברתי ובדידות כרוכים זה בזה ומעצימים זה את זה. לבדידות כתוצאה מבידוד חברתי מתמשך יש השפעות קשות על הבריאות הפיזית והנפשית, במיוחד על ילדים שזקוקים לסביבה חברתית לצורך התפתחותם.

אם הילדים שלכם נמצאים בבידוד, שימרו איתם על קשר רציף, פנקו אותם במאכלים שהם אוהבים, אימרו להם כמה החיבוק שלהם חסר לכם, ספרו להם כמה אתם אוהבים אותם. זיכרו - גם כשהם משדרים שאתם לא מעניינים אותם עדיין, כל מה שהם רוצים מכם זה בדיוק ההיפך, אהבה, קשרים חברתיים מהווים מרכיב חשוב לרווחתו הרגשית של האדם ומעניקים תחושת שייכות שהיא צורך קיומי והישרדותי. כאשר האפשרות לקיים קשרים משפחתיים וחברתיים בגלל מגבלות הקורונה, פונים רבים לעזרים טכנולוגיים כמו שיחות וידאו או פגישות זום. אצל בני נוער החשיבות להשתייך לקבוצת "השווים" גם בזמן בידוד היא משמעותית שבעתיים, ולכן חשוב לאפשר להם לתקשר בעזרת הטכנולוגיה.

מחקרים מראים ששוהים בבידוד שקיימו קשרים ואינטראקציות וירטואליות תוך שימוש בטכנולוגיות דיגיטליות סבלו פחות מחרדות ותחושת בדידות. לכן מומחים לבריאות הנפש סבורים כי יש לעודד אנשים בבידוד לנהל שיחות וידאו למניעת בדידות מכאיבה.

תקופת ההתבגרות היא שלב התפתחותי שבו הקבוצה החברתית היא מרכז חיי המתבגרים. זו הסיבה שאני מפצירה בהורים המגיעים אלי, לשדל את ילדיהם להגיע לבית הספר גם אם לטענתם "לא לומדים כלום". עצם השגרה מעניקה ביטחון, מאלצת את הילד לצאת ולהיפגש עם חבריו ומוריו, להיחשף לדינמיקה החברתית ולשאוב ממנה עידוד ותמיכה. המפגש החברתי בבית הספר הוא משמעותי, מגביר את תחושת השייכות ומשפר את מצב הרוח מעצם המפגש החברתי.