האופן שבו אנו בוחרים בבני הזוג שלנו

לזוגיות שלנו אנו נוטים לבחור מישהו שדומה לאח או האחות שהם הכי שונים מאתנו. כך גם בחרה מיטל, מישהו שדומה במאפייני האישיות לאחיה היחיד

מיטל (שם בדוי), בת 38, נשואה מזה 5 שנים לבחיר ליבה. לבני הזוג שתי בנות - עדי בת ארבע ויעל בת שנתיים. לפגישה הראשונה היא מגיעה לאחר שהיא חווה קושי גדול - בן זוגה לא לוקח שום חלק במטלות הבית ואינו מסייע בגידול הבנות.

מיטל היא הבכורה במשפחת המוצא שלה, ויש לה אח שקטן ממנה בחמש שנים.

כבר בשלב הראשוני אני מזהה דפוס אפשרי שבו מיטל, כבת בכורה, גדלה כשמצופה ממנה לטפל באחיה הקטן ולגלות בגרות ואחריות, והיא אכן טיפלה בו במסירות והסירה ממנו אחריות. כך התרגלה כבר בשלבים מוקדמים של חייה לקחת על עצמה הרבה מאד מטלות.

לרוב, אנו נוטים לבחור במסגרת הבחירה הזוגית שלנו מישהו שדומה לאח או האחות שהם הכי שונים מאתנו. זה, כפי הנראה, האופן שבו בחרה מיטל בן זוג, מישהו שדומה במאפייני האישיות לאחיה היחיד.

סגנון חיים

סגנון חיים של רובנו מתגבש לרוב עד גיל עשר. סגנון החיים הוא "מדריך פרטי לחיים" הכולל חמישה פרקים כפי שניסחה אותם מורתי ד"ר אנאבלה שקד:

פרק ראשון: מי אני? מה אני חושב על עצמי לאור הדברים ששמעתי או ראיתי סביבי בילדות המוקדמת. האם יש לי יכולות או שאני חסר כישורים? האם אני מוערך על ידי הסובבים אותי? האם אני עצמאי או תלותי?

פרק שני: מה זה העולם? מה אני חושב על החיים? מה אני חושב על האחרים? מי הן נשים? מי הם גברים? מה החשיבות של כסף בחיים? של כוח? של אמונה?

פרק שלישי: מהו התנאי שלי להרגיש שייך? כלומר מי אני צריכה להיות או מה אני צריכה לעשות, כדי שיהיה לי מקום בעולם? אם התנאי הזה מתקיים בחיים הבוגרים נרגיש שייכות, אם לא זאת תחושת מוות, חוסר שייכות. כמובן שמחשבה זו היא טעות מכיוון שלכולנו יש ערך מרגע לידתנו.

פרק רביעי: מה התנאי שלי לתחושת ערך שאנשים יהיו מרוצים ממני, שבו יהיה לי מאד קשה בכל פעם שארגיש זיק של דחייה. אם התנאי שלי הוא לחוש עליונות, זאת אומרת תחושה תמידית ומוטעית שאני מעל כולם, יהיה לי מאד קשה כשאחוש כל סוג של השפלה. אם קיבלתי החלטה בילדות המוקדמת להיות כל הזמן בשליטה, יהיה לי מאד קשה במצבים של חוסר אונים. כשהתנאי לערך לא מתקיים יש סבל נוראי, במצב הזה הגיעה אלי מיטל לטיפול.

פרק חמישי: "HOW LIFE SHOULD BE" - כל אדם יוצא לחיים עם הפרק החמישי ומחפש לו מישהו שיקיים עבורו את מערכת הציפיות שלו מ"איך החיים אמורים להיראות”. זה כמובן נעשה באופן לא מודע. זה קורה באופן הדדי, אך בלעדי זה - לא תתרחש התאהבות. כולנו, ללא יוצא מן הכלל, נישאים עם מי שמקיים את התנאי שלנו לאופן שבו אנו רוצים לראות את עצמנו בעתיד. (יש טעויות מזעריות שבהן מתברר כי הזיהוי הראשוני היה טעות).

דמיון לאח המפונק

לדוגמא: אם אישה החליטה בילדותה להיות בשליטה על כל מה שקורה לה בחיים, היא תיטה לבחור בן זוג מרצה שיאפשר לה להיות בשליטה או מישהו אדיש שלא אכפת לו מה קורה.

כך אפשר להבין את האופן שבו בחרה מיטל בן זוג: היא צריכה שליטה והוא אדיש לצורך בשליטה ומאפשר לה להחליט על הכול. ההתנגשות הגיעה עם לידת הבת השנייה ומיטל חשה שהמצב גדול עליה והיא מתקשה לבצע הכול לבד, וכעת היא זקוקה שגם בן הזוג ייקח ממנה חלק מהשליטה.

ככל שהתקדמנו בטיפול כך החלה מיטל להבין שאכן, היא בחרה בן זוג שמאד מזכיר את אחיה היחיד, שהוא אדם מפונק, והיא זו שפינקה אותו בילדות והתייחסה אליו כאל הצעצוע שלה. דפוס מסוג זה הסתדר בזוגיות עד שלב מסוים, אך כאשר זה נעשה קשה מידי, והיא החלה לרצות שבן הזוג יוריד ממנה עומס, מבלי שהיא תצטרך לבקש.

בוגרים שגדלו כילדים מפונקים לא התאמנו בילדותם על שיתוף פעולה. לרוב, אלה ילדים שההורים עשו בשבילם הכול: כשחזרו מבית הספר הוגשה להם ארוחה חמה, מעולם לא ביקשו מהם לפנות את הצלחת וכמובן שלא לשטוף כלים. במשפחת המוצא של מיטל, ההורים הם המשרתים והבן הזקונים הצעיר הוא האדון המפונק, שכולם טורחים מסביבו כדי שיהיה לו קל ונוח בחיים. ולפי הדפוס הזה היא בחרה את בן הזוג שלה.

הבחירה שמנגד

גם בעלה של מיטל עשה בחירה זוגית והוא נמשך לבת זוג שעושה הכול ומחליטה על הכול. הוא רואה את מיטל כמי שעושה הכול, חזקה, מסוגלת. בחוזה הזוגי הלא מודע שלהם, מיטל לקחה על עצמה את הצד הפעיל והאחראי של החיים, והוא אחראית לצד הכייפי ולהנאות החיים. הוא לא מצליח להבין בכלל למה היא מתלוננת ומה הסיבה שהיא לא מרוצה.

מטופלים רבים מגיעים לטיפול עם ציפייה לא מעשית שהמטפלת תצליח לשנות את בן הזוג. במהלך הטיפול הצפנו יחדיו את האיכויות שבן זוגה מביא לזוגיות: הוא מתמיד בעבודה ומפרנס עיקרי של המשפחה, הוא כייפי, נחמד, ואבא טוב לבנות שלהם.

בטיפול מיטל למדה לקבל עזרה: היא החלה להיעזר בבייבי סיטר פעמיים בשבוע, דבר שאיפשר לה זמן פנוי לעצמה. היא למדה לעודד את בן זוגה במקומות שהוא כן תורם וכך להגדיל את רצונו לתרום. היא הבינה שלאימהות חרוצות נוצרים ילדים עצלנים ושגם הילדות יכולות לעשות דברים בעצמן וזה אפילו חשוב לתת להן את ההזדמנות הזו. ילדים יכולים לעשות פי מאה ממה שנדמה לנו, צריך רק לאפשר להם. ולסיכום, היא למדה לראות שהדברים אינם שחור או לבן כפי שחשבה בהתחלה.