מדוע כל כך קשה לנו לשוחח עם ילדינו על מיניות?

הורים שמתקשים לשוחח על מיניות, יכולים להיעזר באנשי מקצוע, אך עליהם להבין שהעברת המידע היא באחריותם, אחרת הם עלולים לגלות בת מתבגרת בהריון או בן שמעורב בהריון לא רצוי

(כל השמות במאמר - בדויים)

הגיעו אלי זוג הורים כבני ארבעים, שמתווכחים בעניין בנם בן ה-14. מדברי האם: "הבן שלנו, אסף, בדרך כלל ילד טוב, בן בכור במשפחה בת ארבעה ילדים, שלאחרונה החל לנעול את דלת חדרו, ובכל פעם שעושה זאת אבא שלו מתעצבן מאד, צועק ומאיים להוציא את הדלת לצמיתות. אני נמצאת חסרת אונים בין שניהם". ההורים היו מאד נסערים וחלוקים ביניהם.

ראשית, שיתפתי אותם: אני רואה שחשובים לכם היחסים במשפחה וזה מאד ראוי להערכה, ניתן לגמרי להבין את החשש של האבא, בעקבות נעילת הדלת, אתה חש איבוד שליטה על הנעשה בחדר, דבר המכניס אותך לחרדה.

שנית, בגיל ההתבגרות כחלק מהבניית העצמי, המתבגר מתחיל לגלות עצמאות, לכן חלקם ירצו לנעול את חדרם. לטעמי זהו עניין נכון, המתבגר זקוק לפרטיות, הם מתחילים לגלות עניין במיניות, לחוש חשק מיני וזה גורם לחוסר ריכוז וחוסר שקט שעליהם לפרוק באוננות. אם הדלת ננעלת, המתבגר יחוש יותר נוח עם עצמו והמסר הוא שאלו דברים שנעשים רק בפרטיות.

הצעתי להורים, לשוחח עם המתבגר, לומר לו שחשבתם והתייעצתם, ומפני שאתם מאד סומכים עליו תאפשרו לו לנעול את הדלת, כי הבנתם שהוא זקוק לפרטיות. הוספתי, כי מדי פעם יש לנעול גם את דלת חדר ההורים (תלוי בגיל הילדים הקטנים כמובן). הילדים יקבלו מסר שיש זמנים שאימא ואבא זקוקים לפרטיות ויכבדו זאת. ואולי בזכות אסף תגלו משהו טוב גם עבורכם.

הורים רבים שאני פוגשת בחדר הטיפולים, מעלים קושי לשוחח עם ילדיהם בכל הקשור במיניות. הקושי מאד מובן. רובנו גדלנו במשפחות בהן אסור היה לדבר על כך, וחונכנו שמין זה נושא שיש להצניע, המתקיים בחדרי חדרים ואל לנו להזכירו.

הורים יקרים האחריות לחינוך המיני שילדיכם יחשפו אליו, מוטלת בראש וראשונה עליכם!!! אחרת הם יכולים להסתובב עם שאלות שמטרידות אותם ולא יהיה להם אל מי לפנות. בחלק מבתי הספר עוסקים בנושא, אך לא בכולם ולא בכל גיל. תתפלאו אך גם מורים ומורות מתקשים לדבר על זה.

מאיזה גיל אפשר להתחיל?

התשובה היא מגיל שנה וחצי. כבר אז ילדינו יראו את השוני בגוף בין הפין לפות ואף ישאלו אותנו על כך. אם נתעלם ונעביר נושא, העברנו להם מסר שעל הנושא הזה לא מדברים. בעתיד כשייתקלו בשאלות מהותיות יותר לא יראו בנו כתובת לתשובה.

בהמשך הדרך, סביב גיל 3-4 הילדים מגלים את ההנאה ממגע בגופם. התגובה שלנו משמעותית להתפתחותם הרגשית, האם נשדר להם שזה אסור ? מלוכלך ? או שיקבלו מסר חיובי שמיניות היא חלק בריא, חלק מהיותנו בני אדם.

אם התקשורת בינינו תהיה טובה, הם ישאלו אותנו: "איך מגיעים ילדים לעולם?” הורים שמתקשים לשוחח על כך יכולים להיעזר באנשי מקצוע ובספרים, אך עליהם להבין שהעברת המידע היא באחריותם, אחרת הם עלולים למצוא עצמם עם בת מתבגרת בהריון או בן שמעורב בהריון לא רצוי.

תופעות של גיל ההתבגרות רגשיות ופיזיות כאחד יכולות להתחיל כבר מגיל שמונה, מדוע? המזון בעידן שלנו רווי בהורמונים שמוחדרים בתהליך היצור, חלק מתופעות הלוואי הן התפתחות מינית מוקדמת, אם בדור ההורים נערות קיבלו מחזור בגיל בת המצווה, כיום הכול מתרחש מוקדם יותר. כך גם בפן הרגשי: מצבי רוח, סערות מרד בהורים וכו'.

לקראת גיל עשר רצוי שנשוחח עם הבנות על הווסת ועם הבנים על קרי לילה, על מנת שלא ייבהלו כשזה יגיע. כשמתחילים ניצנים של זוגיות ראשונה עלינו מוטלת האחריות לחשוף אותם לשיקולים שעליהם לקחת לפני ההחלטה על קיום יחסי מין, לאמצעי מניעה, לסכנות מהידבקות במחלות מין. העלאת המודעות לנושא חשובה ביותר וגם הקושי לדבר על כך מובן, אך זהו חלק מלקיים הורות עם אחריות.

ואסיים עם שאלתה של מורן:

"היי נירה, הבן שלנו בן 6.5 ילד מאוד רגיש, יש לו נטייה להיות מתוסכל מכל כישלון או הפסד בנוסף לזה מאוד קשה לו לשמוע לא...רוב הזמן אני מסבירה את הסיבה ל"לא", אבל הוא תמיד נכנס לסוג של זעם עם עצמו ולא מצליח לצאת ממנו. הייתי שמחה לקבל ממך עזרה בנושא.... תודה רבה!"

תודה מורן על פנייתך, אכן לא פשוט להתנהל מול ילד רגיש מאד, תמיד קיים אצלנו החשש להזיק לו. עלינו להבין שהצבת גבול היא חלק חשוב מתפקידנו כהורים. בתפקידי כיועצת אני רואה תלמידים רבים שמתקשים לקבל את המילה "לא" כתשובה, משום שהוריהם אף פעם לא עשו זאת. תאמיני לי, שלא קל להם בבגרותם, או יותר נכון הם לא מוכנים לחיים. עלינו לנהוג בשלוש דרכים:

א. גבול אמיתי יוצרים רק בטובות, ללא שום הסברים. כלומר אם החלטתם שעכשיו עליו להתקלח והוא מתנגד, הייתי מכילה את הכעס שלו ואומרת: "חמודי, אני ממש מבינה שלא מתחשק לך לעזוב את המשחק ולהתקלח, אבל אנחנו הולכים למקלחת", ותוך כדי דיבור מכיל, לכוון אותו בנעימות ובליטוף לכיוון המקלחת. אם אנחנו נותנים הסבר לכל דבר, אנחנו משדרים שאנחנו לא בטוחים בכך וצריכים להצדיק את עצמינו. לא נשאל: "מה דעתך להתקלח?" אלא נקבע.

ב. נחליט כהורים על גבולות ברורים רק על נושאים מהותיים, לא אומרים לא! על כל דבר, מתוך צורך בשליטה שלנו, אחרת הילד יחוש שאוסרים עליו הכול והוא ירגיש מושפל.

ג. ילדים מאד חכמים. בנך הבין שהרגישות שלו מפעילה אתכם, הוא משתמש בכך. כשהוא מתוסכל אתם נותנים לו תשומת לב. אני מציעה לתת תשומת לב רק על התנהגות חיובית, עם עידוד רב, כגון: "ראיתי שעזרת לאחיך, זה ממש חימם לי את הלב". על מצבי התסכול שלו ניתן תשומת לב מועטה, כך עם הזמן הם יפחתו.

בהצלחה, שתפי אותנו בהמשך איך התקדמתם.